בין הרי פרס הצפונית ומזרח טורקיה, חיה במשך אלפי שנים קהילה יהודית קטנה ומבודדת: יהודי "נַאשְׁ דִידַן". בימינו, חיים חברי הקהילה בעיקר בישראל ובארצות הברית ושפתם הייחודית "לִישַׁן דִידַן", עומדת בפני סכנת היעלמות. הנה 10 עבודות מרתקות על הקהילה היהודית הייחודית והכמעט בלתי מוכרת:
1. הם חיו על גבול שלוש מדינות
יהודי "נאש דידן" התיישבו באזור אזרבייג'ן הפרסית – חבל ארץ בצפון-מערב איראן ומזרח טורקיה, השוכן מדרום לרפובליקת אזרבייג'ן של ימינו. הקהילה הגדולה ביותר התגוררה בעיר האיראנית אוּרְמִיַה, וקבוצות קטנות יותר חיו ביישובים סמוכים כמו סלמאס באיראן, ובאסקאלה ויוקסקובה בטורקיה.
כדאי לקרוא: 10 עובדות על יהדות איראן
2. ההרים בודדו אותם לקהילה נפרדת
רבים מזהים את יהודי נאש דידן בתור יהודים כורדיים – כמו יתר הקהילות היהודיות שמוצאם באזור חבל כורדיסטן, המשתרע על פני חלקים מטורקיה, עיראק, איראן וסוריה. ואולם, הטופוגרפיה ההררית באזור יצרה גבול טבעי שגרם לבידוד קהילתי בין יהודי חבל ארומיה ליתר יהודי כורדיסטן, ומשום כך הם התפתחו כקהילה נפרדת ועצמאית עם מסורת תרבותית, מנהגים, ושפה הייחודיים רק להם.
ראו גם: 20 עובדות על יהדות סוריה
3. הם סוחרים ממולחים
ואכן, למרות הדמיון הרב בין הקהילות השכנות, יהודי נאש דידן שימרו מאפייני זהות ייחודיים המייחדים אותם מיתר קהילות יהודי חבל כורדיסטן.
אחד ההבדלים הבולטים והמעניינים בין יהודי נאש דידן ליתר יהודי כורדיסטן הוא אפיק הפרנסה: בעוד רבים מקרב היהודים הכורדים עסקו בחקלאות, האוכלוסייה המקומית בחבל אורמיה ראתה ביהודים המתגוררים בשטחה בני עם זר ולא הניחה להם לעבד את האדמה. כתוצאה מכך פנו יהודי נאש דידן לעסוק במסחר והפכו לרוכלים מיומנים וסוחרים ממולחים.
4. ראשיתם בימי גלות בבל
לאחר שהבבליים כבשו את ירושלים והחריבו את בית המקדש הראשון (בשנת 423 לפני ספה"נ), הם היגלו את רוב היהודים תושבי הארץ לבבל (עיראק של ימינו). כעבור שבעים שנות גלות הותר ליהודים לשוב לארץ הקודש, אולם לא כולם עשו את דרכם חזרה לארץ הקודש. לפי המסורת בקהילה, קבוצת יהודים שישבה בצפון בבל נשארה להתגורר במקום והם אבות אבותיה של קהילת נאש דידן.
סיפור מרתק: המסע המסתורי של ספר התורה מעיראק לרמת פולג
5. משמעות השם "נאש דידן" היא "אנשינו"
"נאש דידן" הוא ביטוי בארמית שתרגומו "האנשים שלנו", או "עַמֵנוּ". שם זה נועד להצהיר על זהותם היהודית ולשמש תזכורת קבועה שעל אף ריחוקם הגיאוגרפי מיתר בני ישראל, הם חלק בלתי נפרד מהעם היהודי וקרובים בנשמתם ואורח חייהם לאחיהם היהודים ומובדלים משכניהם הלא-יהודים.
ראו גם: האם היהודים הם באמת העם הנבחר?
6. יש להם שפה משלהם
בעת העתיקה, הארמית הייתה שפת היומיום של האימפריות האשורית והבבלית. גם לאחר חדירת השפה הערבית לאזור, בעקבות הכיבוש הערבי (במאה ה-7 לספה"נ), המשיכו היהודים, ולהבדיל גם שכניהם הנוצרים-אשׁוּרים, לדבר ארמית.
לאורך הדורות התפתחה בקהילה היהודית ניב ארמי ייחודי שנקרא בפיהם "לִישַׁן דִידַן", שפירושו בארמית: "לְשׁוֹנֵנוּ". בעקבות היטמעות בני הקהילה במרכזים היהודיים החדשים, נזנח השימוש בשפה עתיקה זו, וכיום נותרו לה רק מעט דוברים בכל העולם – רובם נמנים על זקני הקהילה. אם לא יינקטו מאמצים אקטיביים לשימורה היא עלולה להיכחד מן העולם.
מעניין לדעת: מדוע תפילת ה'קדיש' נאמרת בארמית?
7. תהפוכות והגירה
ראשית המאה ה-20 הביאה איתה תהפוכות עצומות באזור, בעקבות סכסוכים מתמשכים בין העות'מאנים, הארמנים, האשורים והכורדים. הדבר הוביל רבים מיהודי נאש דידן לעזוב את מולדתם ההיסטורית ולחפש מקלט באזורים סמוכים, כמו אזרבייג'ן, טורקיה, פרס וגאורגיה. חלקם הרחיקו עד לארצות הברית ובפרט לשיקגו שהפכה למרכז חשוב של הקהילה.
לאחר הקמת מדינת ישראל, התעורר גל הגירה גדול נוסף, ורוב יהודי נאש דידן, יחד עם קהילות יהודיות נוספות מכורדיסטן, עלו לארץ ישראל. כיום, רוב בני הקהילה מתגוררים בישראל ובארצות הברית וקבוצה משמעותית נוספת חיה באלמטי, קזחסטן.
8. המטבח שלהם "מגויר"
נשות נאש דידן לקחו מתכונים מקומיים ועשו להם "הסבה יהודית" – שינוי התאמה להלכות כשרות ושבת. רבים מהמאכלים המסורתיים הללו ממשיכים להיות פופולריים אצל בני הקהילה גם בימינו:
השִׁיפְתֶּה הוא תבשיל קציצות בשר במרק עשיר וריחני שנהגו להכין לכבוד שבת קודש. את המרק החם ובתוכו הקציצות נוהגים לאכול בסעודת ליל שבת, ולמחרת, בסעודת הבוקר, מגישים את קציצות הבשר כשהם קרים וללא המרק; וז'אַרְגוֹ הוא בשר ותפוח אדמה על מצע אורז לבן.
מנות מסורתיות נוספות מפארות את הארוחות החלביות של העדה:
חַתַּחְתּוּמַה שהיא פסטה חלבית מוקרמת עם יוגורט בתיבול שום ופלפל שחור; ודוּלְמַת מִישְׁחַה – עלי-גפן ממולאים ברוטב יוגורט.
כדאי לקרוא: למה אסור לאכול בשר וחלב יחד?
9. הם זורקים תפוחים בחתונות
מבין שלל מנהיגיהם הייחודיים בולטים במיוחד מנהגי החתונה שלהם. הנה אחד מהם: במהלך החתונה מטפס החתן אל גג ביתה של הכלה, ומשם משליך תפוחים לעבר האורחים שבאו לשמוח בשמחתם העומדים למטה, סמוך לפתח הבית.
10. הם חוגגים ט"ו בשבט כמו "פורים שני"
גם הדרך בה יהודי נאש דידן חוגגים את "ראש השנה לאילנות" בט"ו בשבט היא שונה ומיוחדת ומזכירה מאוד את מצווֹת חג הפורים, החל חודש לאחר מכן (ביום י"ד באדר): בנוסף לאכילת מגוון פירות, הם נוהגים להחליף מנות אוכל עם חברים ובני משפחה, לחלק מתנות לנזקקים ולסעוד בצוותא בארוחה חגיגית.
ואם כבר מדברים על פורים, נשים צדקניות בקהילה נהגו לצום את "תענית אסתר" במשך שלושה ימים ושלושה לילות רצופים! ממש כמו בקשתה המקורית של אסתר המלכה מיהודי שושן (שאותה קיימה גם היא עצמה) לצום שלושה ימים רצופים, לילה-ויום, בטרם תיגש למלך אחשוורוש מבלי שהוזמנה, כדי לפעול לביטול גזרת ההשמדה שקידם המן הרשע.
להרחבה, ראו: מה זו "תענית אסתר" ומה עושים בה?
המחבר מודה למר מיכאל דמירל על עזרתו החשובה בהכנת מאמר זה.
הוסיפו תגובה